<h1>ספר האסופות מכת"י הלכ' תיקון מקוה</h1>
<h2>דף נה:</h2>
שמואל עביד להו לבנתיה מקוואי ביומי ניסן, חפר חפירות אצל הנהר על שפתו ומכניס בהן את מי הנהר שיהו טובלות בהן ולא בנהר וזה קרוי מקוה, וכן כל מקום שמתקבצין שם מים בין שנטפו מן ההרים אל חפירה אחת ונחים שם ובין שבאו ממעיין ונחים שם בתוך החפירה הם קרויין מקוה. ומעיין הוא מים חיים הבאין מן המקוה כמו מקוואות שלנו וכמו הבורות שלנו. ומעיין מטהר בכל שהו, פי' כלים קטני' שיכולין להטביל בו כגון מחטין, אבל לטהר בזחילה לא תנן דשוה למעיין, אלמא מעיין או נהר שרבו עליו נוטפין או שאובין מטהרין באשבורן ולא בזחילה ולפיכך עביד להו חפירות אצל הנהר להקוות בהו מי הנהר ולטבול שם, ושמעינן מהכא שהמעיין אינו נפסל במים שאובין לטהר באשבורן ולהטביל בכל שהו. והמקואות שלנו מעיינים הם, ואם נפסק המעיין קצת כמו אותו של קולוניא שפעמים הוא פוסק קצת אם היו ממלאין בכתף עד שהיה להם דיי לטבול בו יכולות לטבול בו, כן נר' לחמי כתב רבי' שב"ט וגם נר' לי כן. וכן הבננו מפי' רבי' שלמה וממגלת סוד רב נסים.
